פסק-דין בתיק ת"ק 51194-09-12

עיקרי טענות הצדדים

1.    ביום 9.6.2012 נפגע רכבו של התובע מרכב הנתבע 2, בעת שהנתבע 2 חצה את הצומת באור אדום.  הנתבעת 1 פיצתה את התובע בגין מרבית  נזקיו (השלמת הפיצוי נעשתה לאחר הגשת התביעה) והמחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה בנוגע לסכום הראוי לפיצוי בגין התשלום לשמאי, בגין עלות בדיקת הרכב במכון בדיקה, ובהוצאות דלק והפסד ימי עבודה של התובע. הנתבעת 1 הסכימה לפצות את התובע בגין הוצאותיו לשירותי הכבאות.

2.    התובע טען כי כל ההוצאות מוסברות ונובעות ישירות מהתאונה, שנגרמה באחריותו של הנתבע 2. התובע הבהיר כי שילם לשמאי את מלוא השכר שנדרש, וגם אם מדובר בשכר גבוה, אין להשית עליו הוצאה זו.

בנוגע להוצאות בדיקת הרכב טען התובע כי הבדיקה נדרשה כדי לוודא שהתיקון בוצע כראוי על ידי המוסך, ובהמשך לבדיקה שבוצעה ועל בסיסה, המשיך המוסך וטיפל ברכב במהלך יומיים נוספים.

התובע טען שהוצאות הדלק נדרשו ממנו כדי "לבקר" את הרכב במהלך השהות במוסך, וכי הפסד ימי העבודה נבע מתיקון הרכב במוסך.

3.    הנתבעת טענה כי ההוצאות וההפסדים הנטענים בשל דלק והפסד ימי עבודה לא הוכחו, כי אין לחייבה לשלם לשמאי את השכר שדרש מהתובע כאשר מדובר בשכר החורג באופן בלתי סביר מהמקובל, וכי "לעניין בדיקה במכון, מדובר בבדיקה שהתובע יזם מעצמו, בדיקות כאלה צריכות להיות כלולות כחלק מתיקון הרכב ובדיקת השמאי, התובע בחר מתוך חששות אישיות לעשות בדיקת נוספת ואין חובתה של הנתבעת על כך".

דיון והכרעה

3.    שכר טרחת השמאי - מדובר בנושא העולה פעמים רבות בפסיקת בתי המשפט, ואני מקבלת את העמדה לפיה יש לפצות את התובע בגין הוצאותיו בפועל, רק מקום שההוצאות הן סבירות ואינן חורגות מהמקובל.

התובע הגיש מספר פסקי דין התומכים לטענתו בגישה המצדיקה החזר מלא של שכר השמאי, ואולם פסקי דין אלה מתייחסים למקרים שבהם השמאי ביקר במוסך ובדק את הרכב מספר פעמים, כגון: בדיקה ראשונית, בדיקה לאחר פירוק החלקים, בדיקה לפני צבע ובדיקה אחרי תיקון. במקרה דנן השמאי בדק את הרכב פעם אחת בלבד, שהה פרק זמן במוסך וקיים ישיבה נוספת במשרדו עם בעל המוסך. פעולות אילו אינן בבחינת השקעת עבודה חריגה או אמצעים חריגים במתן חוות הדעת במקרה דנן, והסכום ששולם על ידי הנתבעת 1 (סך 1,020 ש"ח) הוא לדעתי סביר בנסיבות העניין.

אינני מוצאת כי יש מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי נוסף בגין הוצאה זו.

4.    בדיקת הרכב במכון בדיקה - בשים לב לכך שהשמאי לא ביצע בדיקה נוספת של הרכב ובמהלך התיקון, ובשל כך לא אושר מלוא השכר שנדרש על ידו, יש הצדקה להכיר בהוצאה זו של התובע כסבירה בנסיבות העניין. העובדה כי בעקבות הבדיקה המשיך המוסך לטפל ברכב יומיים נוספים, מעידה גם היא על חשיבות הבדיקה לצורך השלמת הטיפול והתיקון ברכב. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת 1 תישא בעלות זו בסך 250 ש"ח.

5.    הפסד ימי עבודה והוצאות דלק - התובע לא הרים את הנטל להוכיח הפסד 7 ימי עבודה (וגם לגישתו בסיום הדיון, נאלץ להפסיד 3 ימים בלבד, יום הכנסת הרכב למוסך, יום  ביצוע בדיקת הרכב, ויום האיסוף בסיום התיקון).

אין הבהרה מדוע נדרש התובע להיעדר ימים מלאים לצורך כך, כאשר הרכב נכנס למוסך בסמוך לשעה 08:00 בבוקר, הבדיקה הסתיימה בשעה 10:51 והרכב נאסף בסיום התיקון בשעה 10:28 בבוקר.

בדומה, לא הוכחו הוצאות הדלק, ולעניין זה יש להתייחס לכך שהתובע גר בראשון לציון, וגם המוסך נמצא באותה עיר, כך שעצירה במוסך בבוקר לפני העבודה או בערב בסיומה אינה כרוכה בהוצאה משמעותית.

        על דרך האומדנה, אני מעריכה את ההוצאות וההפסדים שנגרמו לתובע בשל אלה, בסכום כולל של 500 ש"ח.

6.    תשלום לשירותי הכיבוי - הנתבעת הסכימה לשאת בהוצאה לשירותי הכיבוי בסך 72 ש"ח.

סוף דבר

7.    אני מעמידה את הסכום לתשלום אשר על הנתבעת לשלם לתובע, הכולל שערוך ליום מתן פסק הדין וכן הוצאות משפט, בסך של 1,250 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 1, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים .